תרבויות אמריקה הלטינית

תרבויות אמריקה הליטינית תחת קורת גג אחת

כתב וצילם: ד"ר חזי שקד, אקולוג, מדריך טיולים ומטפס הרים

ביום 18 בספטמבר 2014 התבשרנו כי גולשי TripAdvisor, אתר אינטרנט תיירותי חשוב מאין כמותו, המבוסס על המלצות גולשים ולא על מומחים או בעלי אינטרסים כאלה ואחרים בתחום, דרג את מוזיאון האנתרופולוגיה שבמקסיקו כמוזיאון השני בטיבו בעולם. באותה רשימה מכובדת מאוד של מוזיאונים אגב, זכה מוזיאון יד ושם שבירושלים במקום העשירי. רשימה מפורטת של 10 המוזיאונים שנבחרו לטובים בעולם מופיעה בסוף מאמר זה.

תרבויות העבר של מקסיקו ומרכז אמריקה בכלל הינן מעיין שופע של היסטוריה עשירה לצד אדריכלות מרתקת המשלבת בתוכה אורח חיים דתי – טקסי משלהב, אלים לרוב וידע אסטרונומי עצום, ערב רב של תרבויות ועמים עתיקים שהשאירו חותמם וחלק ממנהגיהם אצל האוכלוסייה הנוצרית המודרנית, עדות לקשר החזק שבין העמים המרכז אמריקאיים לתרבותם העתיקה והעשירה.

מוזיאון האנתרופולגיה במקסיקו סיטי הוא מוזיאון שתמיד מרגש לחזור אליו, בטח כאשר מדובר על ביקור ראשון וחד פעמי. המוזיאון גדול מאוד ובו תצוגות של אלפי ועשרות אלפי פריטים ארכיאולוגיים. זהו המקום להגיע בכדי לשמוע בפעם הראשונה ולהכיר באופן אינטימי את התרבויות שחיו, עבדו, נלחמו, התפללו ונכחדו מאזור זה של העולם.

במוזיאון ישנן תצוגות מהתקופה הטרום קלאסית (1700 עד 600 לפנה"ס), ובהן פריטים שמורים להפליא ומדהימים באיכותם וצורתם של התרבות האולמקית שהתקיימה לחופי מפרץ מקסיקו ושל התרבות הזאפוטקית שהתפתחה לחופיו של האוקיינוס השקט. בתקופה זו החלו להתפתח אגב, גם ממלכות של שבטי המאיה.  

על התרבות האולמקית ניתן לומר שהיא זו הנחשבת לאם כל התרבויות של מקסיקו ומרכז אמריקה בכלל. זוהי כנראה הקבוצה הראשונה במקסיקו שאותה ניתן לכנות "תרבות" או  "עם". תרבות זו השתרעה בשפלות הנרחבות שלחופי דרום מפרץ מקסיקו, על שטח הקטן מ – 20,000 קמ"ר, והחלה מתפתחת באלף השלישי לפני הספירה, אם כי הגיעה לשיאה בסביבות שנת 1,400 לפני הספירה. האולמקים לא קראו לעצמם בשם זה. את השם הם קיבלו הרבה יותר מאוחר, על ידי האצטקים שגילו את שרידי תרבותם באזור בו מצויים המים בשפע רב, ולכן קראו להם "המתגוררים באזור בו המים רבים", ובשפתם – אולמקים. מתוך שרידי הערים האולמקיות ניתן לשער כי בשיאה מנתה אוכלוסיית האולמקים כ – 350,000 נפש.

ממבט בשרידי הציורים והפסלים שהשאירו אחריהם האולמקים ניתן לצייר קווים לדמותו של בן התרבות: נמוך קומה, מוצק, שמנמן, מלוכסן עיניים, בעל אף רחב ועצמות לחיים בולטות – סממנים למוצאו המרכז אסייתי, אולי אפילו מונגולי, עדות לנדידת עמים שהתרחשה הרבה יותר מוקדם דרך מייצרי ברינג, מאסיה וסיביר אל אלסקה וצפון אמריקה, ומשם עד למרכזה של היבשת. ברבים מהציורים ומהפסלים נראות הדמויות בזמן תפילה או עבודת פולחן. פסלים אילו מלמדים על תפיסה דתית מורכבת ומפותחת ורומזים על הקשר שבין האדם אל מול "האלוהות", בין אם מקומה של זו בשמיים או במעמקי האדמה.

מבין שלל התרבויות הפרה – קולומביאניות שבמקסיקו, (העידן הפרה – קולומביאני מתייחס לתקופה של התרבויות המקומיות באמריקה הלטינית טרם הגעתו של כריסטופר קולומבוס), אנחנו הכי פחות יודעים על האולמקים. הדת האולמקית לא מתועדת בשום מסמך ולכן כל הצגה של המיתולוגיה האולמקית מסתמכות על פרשנויות שניתנו לפסלים וליצירות האמנות והשוואות עם מיתולוגיות קדם – קולומביאניות אחרות. ומכיוון שרוב העדויות על קיומם הוא משרידים ולא מכתובים, אנחנו לא ממש יודעים עליהם פרטים מדויקים, על אורחות חייהם, על מערך החוקים שלהם ועל המנהיגים והשליטים שלהם. ולכן מפתיעה עוד יותר העובדה כי לשליטים היו כנראה מאפיינים נגרואידים, כלומר מאפיינים של אדם שחור. שלשה עשר פסלי ראשים גדולים שכאלה השתמרו בצורה יוצאת דופן. קווי המתאר של הפנים לא משאירים ספק: מבנה האף הרחב, המצח, הלחיים והשפתיים העבות מלמדים כי הדמויות המפוסלות הן דמויות של אדם ממוצא שחור, שהגיע למקסיקו בדרך לא דרך. קווי המתאר כל כך מתאימים לקווי מתאר של אדם שחור עד כי די ברור שהפיסול נעשה כלאחר מבט עיניו של הפסל באדם ממוצא שחור. ולמה מעריכים כי היו אלה דווקא מנהיגים? כי יצירה שכזו נעשית רק לכבודם של מנהיגים, ובטח לא לכבודו של ההמון הפשוט. פיסול של ראש ענק ללא גוף מצביע על דמויות אלה כראשי חברה, כמובילים, כמנהיגים אם נרצה.

וכמו שאנחנו חסרים בפרטים רבים על תקופת זוהרה של התרבות האולמקית, כך אנו גם חסרים בפרטים על הסיבות להיעלמותה של תרבות זו. אנחנו כן מכירים בעובדה כי בין השנים 400 ל – 350 לפני הספירה חלה ירידה מתמדת במספר התושבים, לפחות בחלק המזרחי של נחלתם, ושלמעשה אזור זה נשאר כמעט בלתי מיושב עד המאה ה  – 19. ייתכן כי שינוי סביבתי רציני הוא זה שהפך את נחלתם ללא מתאימה למגורים ולחקלאות, בין אם היו אלה הצפות, רעידות אדמה או התפרצויות געשיות כפי שמציעים חלק מהחוקרים. ומשכך הם נאלצו לארוז ולעבור למקומות אחרים, שם הם נתקלו בשבטים אחרים ובתרבויות אחרות, נטמעו בהן או שנלחמו בהם והפסידו. תהה הסיבה אשר תהה, איש לא חולק על העובדה שבתוך כמה מאות שנים תרבות זו נעלמה ונמחקה מעל פני האדמה ואת מקומה תפסו תרבויות ממשיכות אחרות.
ומה עוד במוזיאון? פריטים מרתקים מהתקופה הקלאסית (מאה 3 לפנה"ס ועד למאה ה – 10 לספירה), תקופה בה ניכרת התפתחות מרשימה בתחומי העיור, דת, מקדשים, חקלאות, דרכי מסחר, לוח וכתב. זוהי התקופה בה פרחה העיר טיקאל שבגואטמלה היום. זוהי תקופת השיא בפריחתם של שבטי המאיה, שחלקם יצרו קשרים זה עם זה וחלקם נלחם זה בזה.

באזור הרמה המרכזית (אזור מקסיקו סיטי היום), התפתחה לה עיר האלים, הלא היא טֵאוֹטִיוָואקָן (400 לפנה"ס עד 700 לספירה). תרבות טאוטיוואקן מאופיינת בבניה מונומנטלית שהגיעה לשיאה בבנייה של מטרופולין עצום שמספר תושביו הגיע לעשרות אלפי בני אדם. השפעתה של עיר חשובה זו התפרשה על פני אמריקה התיכונה וניתן למצוא עדויות לנוכחותה ולשליטתה הכלכלית והפוליטית על כל המרחב של אמריקה הלטינית, כולל על שבטי המאיה שהיו רחוקים מהם.

תרבות אחרת שהתפתחה ברמה המרכזית ומוצגים ארכיאולוגים שלה ניתן לראות במוזיאון האנתרופולגי, היא תרבות סוצ'יקאלקו, עיר הפרחים, שחכמיה גילו ידע רב בתחום האסטרונומיה. בתקופה זו המשיכה במקביל להתקיים התרבות הזאפוטקית באזור האוקיינוס השקט, אולם אט אט הוחלפה זו על ידי תרבות אחרת, תרבותם של המישטקים.

בתקופה זו ובאזור בו ישבו שבטי המאיה, הגיעו אלה לשיאם בתחומי הדת, הבנייה והמחקר האסטרונומי. אזור יער הגשם היה אז המפותח ביותר, ובו ערים גדולות ומרשימות כדוגמת טיקאל וקיריגואה שבגואטמלה, קופאן שבהונדורס, פאלנקה, יאצ'ילאן ובונמפאק שבמקסיקו.
החל מהמאה ה – 7 לספירה, בד בבד עם נפילתה של טאוטיוואקן, החלו ליפול בזו אחר זו ערים חשובות של בני המאיה, תהליך שהגיע לסיומו במאה ה – 10 לספירה. על הסיבות לנפילתן של ממלכות המאיה נעמוד במהלך הטיול.

והנה אנו מגיעים לתקופה הפוסט קלאסית (מאה 10 לספירה עד מאה 16 לספירה), זו התקופה בה מופיעים הטולטקים ברמה המרכזית, כנראה המשכה של תרבות עיר האלים, הלא היא טאוטיוואקן. עדויות רבות נאספו על תרבות זו ומוצגים רבים מהם ניתן לראות במוזיאון. עם נפילתה של תרבות זו קמו ממלכות שונות. הבולטת היתה דווקא המאוחרת שבהן, הלא היא תרבותם של האצטקים או המשיקס, שעל שמם מכונה היום מקסיקו. האצטקים החלו דרכם כנוודים עד שהגיעו למרכז מקסיקו בשנת 1168. אחר כך השתעבדו למלכויות אחרות, אולם הגיעו לעצמאות במאה ה – 14. ממלכתם הפכה לאימפריה הגדולה ביותר בצפון ומרכז יבשת אמריקה ושלטה על עמים וממלכות. תרבות זו נפלה בידי הספרדים בתחילת המאה ה – 16, וזו הגיע אט אט לקיצה. רוב המיתוסים הקדומים של מרכז מקסיקו השתמרו מתקופתם של האצטקים.
האטצקים נודעו בתרבותם העשירה, בעיקר בתחומי האמנות והבנייה, אך גם במנהגים אכזריים של הקרבת בני אדם על מזבח האלים. על פי עקרון מנחה אצל האצטקים, חלק מתפקידם של בני האדם הוא הזנת השמש בדם של קורבנות אדם. האצטקים לקחו צעירות וצעירים מבני העמים שהביסו במלחמה, שחטו אותם על גבי המזבח שבמרכז בירתם, והגישו את הדם כמינחה לשמש. דתם של האצטקים התבססה במידה רבה על פולחן הקרבת שבויים המוני, שהתבסס על רעיון דתי חדש ולפיו השמש מאבדת דם בכל זריחה במאבקיה להיחלץ מדרקון התהומות (זהו פשר הצבע האדמדם בשמים). כדי שלא תיעלם, יש צורך להחזיר לה דם זה, שיבוא מעורקיהם של הנזבחים.

בחברה האצטקית שלטה חלוקה נוקשה לשני מעמדות עיקריים. השליטים שאחזו בכל תפקידי ומנעמי המינהל, הכלכלה, המדיניות והדת ואלה שעסקו בכל תחומי החקלאות ומלאכת היד, עליהם הוטלו העבודות הציבוריות והשירות בצבא. כלכלת האצטקים התבססה על חקלאות, שכללה מערכות השקייה מפותחות שהשביחו שטחים נרחבים. כמו כן, התבססו האצטקים על המלחמות, אשר איפשרו לממלכה לגבות מסים מהעמים המובסים. בנוסף, בלטה בתרבות האצטקית הצפייה בכוכבים ובתופעות הטבע. האמנות האצטקית היתה עשירה מאוד וכללה תחומים כמו אדריכלות בממדי ענק, פיסול, קרמיקה וציורי קיר.

בתקופה זו אנו מזהים גם ממלכות אחרות שפרחו באזור האוקיינוס השקט ושאת פריטיהן אנו יכולים לראות במוזיאון. לדוגמא ניתן להזכיר את הממלכה המישטקית. במקביל השתמרו עוד ערים של צאצאי המאיה, ערים כמו צ'צ'ן איטסה ומיאפאן שבמקסיקו ואוטאלאן, בירתם של הקיצ'ה, צאצאים למאיה בגואטמלה של היום. מתרבויות אלו השתמרו כתבים ומיתוסים חשובים ביותר, בינהם הפופול ווך בגואטמלה וצ'ילאם באלאם ביוקטן מקסיקו. על כתבים חשובים אלה נשמע במהלך הטיול.

הסיור במוזיאון כולל עוד אוספים של תרבויות אחרות, כאלה שהתפתחו ברמה המרכזית, ממלכות קולואקאן, סוצ'ימילקו, טלאסקאלה ועוד. אין ספק כי הביקור במוזיאון מהווה חוויה אנתרופולוגית ולימודית חשובה מאוד. המקום מהווה אכסנייה לכל התרבויות המוכרות של מרכז אמריקה, והכול תחת קורת גג אחת. זה המקום להתחיל את הטיול, ומשם אט אט, להגיע אל אתרי התרבויות השונות ברחבי מקסיקו וגואטמלה.

להלן הרשימה של 10 המוזיאונים הטובים בעולם, כפי שדורג על ידי ה – TripAdvisor

1.    מכון האמנות של שיקגו, אילינוי
2.    מוזיאון האנתרופולוגיה, מקסיקו סיטי, מקסיקו
3.    מוזיאון המורשת הלאומי, סנט פטרסבורג, רוסיה
4.    מרכז Getty, לוס אנג'לס, קליפורניה
5.    גלריה דל'אקדמיה ופסל "דוד", פירנצה, איטליה
6.    מוזיאון ד'אורסה, פריז, צרפת
7.    המטרופוליטן, ניו יורק, ניו יורק
8.    האקרופוליס, אתונה, יוון
9.    מוזיאון פראדו, מדריד, ספרד
10.     יד ושם, ירושלים, ישראל