רכס הרי הטטרה

הטופ של הקרפטים – רכס הרי הטטרה הגבוהים

כתב וצילם: ד"ר חזי שקד, אקולוג, מדריך טיולים ומטפס הרים

מבוא:

הרי הטטרה מהווים חלק קטן וצנוע מהרי הקרפטים, שרשרת ההרים הארוכה ביותר באירופה, אבל הם גם החלק הגבוה ביותר בשרשרת הרים זו. אם אורכם הכללי של הקרפטים הוא כ – 1500 ק"מ, אזי הטטרה נמתחים לאורך של 78 ק"מ בלבד, בגבול שבין סלובקיה מדרום ופולין מצפון. רוחבו הממוצע של רכס הרי הטטרה הוא 10 ק"מ. החלק הגבוה של הרי הטטרה נקרא, כמה פשוט, "הרי הטטרה הגבוהים" (Vysoké Tatry) והם נמתחים לאורך של 27 ק"מ, רובם ככולם נמצאים בתחומה של סלובקיה ומיעוטם בחלק הדרומי של פולין.

רכס הרי הטטרה הגבוהים מורכב בעיקר מסלעי גרניט וגניס, סלע מטמורפי קשה. ברכס שש פסגות שגובהן מעל 2,600 מטרים, הגבוהה שבהן נמצאת בסלובקיה, פסגת גרלחובסקי, (Gerlachovský štít), שגובהה 2,654 מטרים, מה שהופך אותה כמובן, גם לנקודה הגבוהה ביותר בהרי הקרפטים בכלל. זוהי גם הנקודה הגבוהה ביותר בסלובקיה. הנקודה הגבוהה ביותר בפולין נמצאת גם היא בהרי הטטרה הגבוהים, אחת משלוש הפסגות של ריסי (Rysy), שנמצאת ממש על הגבול עם סלובקיה וגובהה 2,499 מטרים. הפסגה הגבוהה מבין שלוש הפסגות של ריסי, 2,503 מטרים גובהה, נמצאת כבר בתחומה של סלובקיה, כמעט בטווח של זריקת אבן. באופן כללי, המדרון מהצד הסלובקי תלול יותר ומרשים יותר מזה של הצד הפולני, אם כי גם הצד הפולני מרשים לכשעצמו.

קריבן – סמל וגאווה:

למגיעים להרי הטטרה הגבוהים מכיוון דרום, בנסיעה מתוך סלובקיה צפונה, מהמישור שעליו זורמים הנהרות ואך (Va'h) ופופראד (Poprad), מראה הפסגות המשוננות והחרוצות של הרי הטטרה הגבוהים הוא בלתי נשכח, עוצר נשימה ואף דרמטי. כשמגיעים בנסיעה מכיוון ברטיסלבה, מגיעים ראשית לחלקו המערבי של רכס הרי הטטרה הגבוהים, והפסגה הבולטת הראשונה היא מהפסגות היפות ביותר ברכס הרי הטטרה הגבוהים, פסגתו של קריבן (Krivan), פירמידה חרוטית בגובה של 2,494 מטרים, והוא גם מסמליה הלאומיים של סלובקיה. אחד מסרטי הפנטזיה ההוליוודים צולם בין השאר בהרי הטטרה בסלובקיה, כאשר ברקע מופיעה פסגתו החרוטית של קריבן כמה וכמה פעמים. סרט זה צולם גם במדינות ציוריות אחרות, כמו ניו זילנד וארה"ב, עדות ליופיו, בראשיותו ונדירותו של הנוף בהרי הטטרה. ואם בסמלים לאומיים עסקינן, הרי ששמו של ההמנון הסלובקי הוא "ברק מעל הטטרה" (Nad Tatrou sa blýska).

מרחוק נראות הפסגות כאילו אין הן נגישות, אבל ברוב המקרים הדבר קל מהצפוי וניתן להגיע למרבית מהפסגות הודות לרשת מפותחת של שבילים, המסומנים באופן מעורר קנאה. שבילים מסומנים בשלטים מבקתה לבקתה, מצומת לאגם, לפסגה או לאטרקציה אחרת, כולל מרחק בק"מ, זמן הליכה ממוצע, הפרשי גובה וכמובן צבע ספציפי. ברכס כמה פסגות טכניות, אליהן אין שילוט כי הן מיועדות למטפסים מנוסים ונדרש שימוש בציוד טיפוס על מנת להגיע אליהן. דווקא גרלחובסקי שטיט, הפסגה הגבוהה ביותר, היא פסגה הדורשת מיומנות טכנית, ולא כל אחד יכול להגיע אליה. חשוב לציין שהחל מה – 15 באוקטובר ועד ה – 15 ביוני, רוב המסלולים באזור הגבוה סגורים למטיילים בשל סכנת מוות מוחשית שנובעת ממפולות השלגים, קור עז, רוחות מקפיאות, שינויי מזג אוויר קיצוניים וכיסוי המסלולים בשלג, כך שניתן ללכת לאיבוד בנקל. בשיא החורף אפשר שהטמפרטורות יצנחו עד ל – 40 מעלות מתחת לאפס, ולפיכך פתוחים המסלולים רק למטפסים מקצוענים שיודעים להתמודד עם השלג, תוך תיאום עם רשויות הפארק.

מקור המילה טטרה אינו ודאי, אבל מניחים כי הוא מגיע מהמילה הסלובקית העתיקה trtra, שמשמעותה "צוק גבוה". תיעוד ראשוני של שם הרכס אנחנו מוצאים בשנת 1086, אז כונה הרכס בשם "tritri". תיעוד זה נמצא בארכיון של הארכיבישוף שישב באותה התקופה בעיר פראג.

קצת גיאולוגיה:

לעומת השם בין אלף השנים, הרי שרוב הסלעים שמרכיבים את הרי הטטרה נוצרו לפני כ – 300 מיליוני שנים, אי שם במעמקי האוקיינוס. אז כמובן מפת העולם לא נראתה כמו שאנו מכירים אותה היום. למעשה, על פי אלפרד לותר וגנר (1930 – 1880), אבי תורת "נדידת היבשות", היו באותה העת היבשות מחוברות למעין יבשת – על אחת שישבה באזור הקוטב הדרומי של היום וכונתה פאנגאיאה (Pangaea). יבשת – על זו הייתה מוקפת כמובן באוקיינוס אחד. לפני כ – 200 מיליון שנה, התבקעה יבשת העל לשתי יבשות גדולות תוך תזוזה לכיוון צפון. חלק אחד הפך לגוש שכלל את אפריקה, אוסטרליה, דרום אמריקה, אנטארקטיקה והודו. החלק השני הפך לגוש שכלל את אירופה, אסיה וצפון אמריקה. בין שני הגושים נוצר ים חדש שנקרא ים תטיס, אשר שרידיו מהווים את הים התיכון, הים השחור והים הכספי.

במשך מיליוני השנים הבאות הלכו והתרחקו שני הגושים זה מזה. יותר מכך, שני גושי ענק אלו החלו גם הם להתפצל וליצור תת – יבשות. בהדרגה ים תטיס החל להצטמצם ונוצרו אוקיינוסים חדשים. הלוח האפריקאי נע צפונה, מתנגש ומרים את הלוח האירו – אסייתי, באזור בו נמצאת איטליה של היום. התנגשות ולחצים אלו החלו אחרי היעלמותו של תטיס. ההתנגשות זו יצרה את רכס הרי האלפים האדיר. אבל ההתנגשות והלחץ היו כל כך חזקים, עד שנוצרו להם עוד קימוטים ועוד התרוממויות בקרום כדור הארץ, מעבר להתרוממות האלפים, הלא היא התרוממות רכס הקרפטים. תקופות מאוחרות הרבה יותר, תקופות קרח והפשרה לסירוגין, ובעיקר תנועה של קרחונים, הן אילו ששחקו ועיצבו את ההרים כפי שאנו מכירים היום.

שמירה קפדנית על עולמות הדומם, החי והצומח:

במשך כ – 120 שנים, החל מסוף המאה ה – 18 ועד לתחילת המאה ה – 20, היוו הרים אלה מוקד משיכה למשפחות האצולה של האימפריה האוסטרו – הונגרית וממדינות שכנות. מלחמות העולם והתקופות הכלכליות הקשות שבין שתי המלחמות, בנוסף לתהפוכות הפוליטיות, קטעו את זרם המבקרים והתיירים. העידן הסוציאליסטי – קומוניסטי שלאחר מלחמת העולם השנייה הביא לשינוי גדול ולתחייה תיירותית מחודשת ברכס הרי הטטרה. המקום הפך לאחד ממקומות הבילוי בטבע המועדפים של תושבי מרכז ומזרח אירופה כיוון שהיה זה מהמקומות הבודדים מעבר למסך הברזל שהיו בו הרים ראויים לשמם ובמקביל היה מספיק נגיש. בשנת 1991 השתנה הרבה עם נפילת הגוש המזרחי באירופה. בהדרגה גילו את המקום גם מטיילים מהמערב. הרי הטטרה הגבוהים הפכו לאבן שואבת למטפסים, טרקרים ומטיילים מכל העולם. כמעט כל מבקר בסלובקיה מגיע לטייל או לפחות להתרשם מהנוף וההדר של הרי הטטרה המרשימים, מהנופים הדרמטיים, מהיערות, מהפסגות המשוננות והקרחות, מהאגמים הצלולים, מהאוויר הצח והטהור, ממגוון בעלי החיים ומהפריחה הקיצית שצובעת משטחים חשופים כמעשה ידי אמן, וכמובן ממעיינות הספא שלמרגלות ההרים.

הסלובקים והפולנים שומרים ומגנים על פנינת טבע זו מכל משמר ובקנאות רבה. זהו מקום קטן ובעל איזון אקולוגי עדין. רשויות הפארקים, משני עברי הגבול, מנסים למנוע כל הפרעה מיותרת לנוף, לחי ולצומח. ישנם הגבלות ואיסורים גורפים למטייל, כמו הדוגמא שאסור להביא לטטרה הגבוהים כלבים. עולם הצומח של הרי הטטרה הגבוהים כל כך עשיר, שרק באזור הקטן הזה ישנם כ – 1300 מינים, כולל חזזיות, פטריות וטחבים. בסתיו נראים היערות של הטטרה כאילו הם עולים בלהבות, אז נצבע היער העשיר בגוונים של כתום, זהב סגול וחום, תחושה שהולכת ומתעצמת בבקרים כשצינת הבוקר והערפילים שטים להם בין העצים ומעל חופת היער.

יערות הטטרה מלאים בבעלי חיים, אך רוב המינים ביישניים או זהירים מידי, ולכן קשה לנו בני האדם, במיוחד כאשר אנו מרעישים, לראות אותם, כיוון שאז הם קופאים על מקומם, נמנעים מלהתקרב או בורחים. הם גם כנראה מכירים את מיקומם של מסלולי ההליכה הרבים שהוכשרו לטובת המטיילים, ומראש נמנעים מלהתקרב אליהם. מי שבכל מקרה רוצה לראות בעלי חיים, הרי שהזמן הטוב ביותר הם שעות הבוקר המוקדמות, אז בעלי החיים הליליים חוזרים למאורתם ומספר המטיילים נמוך. עצה נוספת היא כמובן להתנהל בשקט וללבוש בגדים כהים, שכן בשעות הבוקר המוקדמות כמות האור החודר ליערות נמוכה, ובגדים כהים מהווים מעין הסוואה. רצוי להגיע עם משקפת.

הצמחייה ובעלי החיים מושפעים כמובן מהגובה ומהאקלים. את הרי הטטרה ניתן לחלק למספר באופן גס לכמה יחידות ביולוגיות – אקולוגיות, בהתאם לגובה:

אגן הרי הטטרה (מתחת לגובה 700 מטרים):

זהו האזור שמתחת להרי הטטרה הגבוהים, המתאפיין בגידולים חקלאיים כמו תפוחי אדמה, שיבולת שועל, ובמידה פחותה גם שיפון ודחן. זהו אזור המנוקד בכפרים ציוריים רבים, משני עברי הגבול. המטייל באזור ייתקל בוודאי גם בכבשים ובקר, אבל באביב ייהנה גם מהמון חסידות אשר מקננות על גגות הבתים, ארובות, או עמודי חשמל. ציפור נדירה אחרת שניתן יהיה אולי להיתקל בא, היא השכווי השחור – תת משפחה במשפחת הפסיוניים.

היער (700 עד 1600 מטרים):

בסלובקיה תופס היער את החגורה שבין 700 מטרים ל – 1600 מטרים. אולם בנובמבר 2004 התרחש ה"טטרנסקה בורה" (Tatranska Bora) או "הרוח של הטטרה", אירוע שמתרחש בממוצע אחת למאה שנים, אז מגיעה עוצמת הרוח לעוצמה גבוהה בהרבה מזה של הוריקן, גולשת במורד ההרים, הולכת ומתעצמת. התוצאה הייתה הרת אסון: רוחות במהירות של 200 קמ"ש שברו ועקרו ממקומם כמחצית מעצי הפארק שעמדו בגבהים שבין 770 מטרים ל – 1250 מטרים. כך שהיום ישנם מקומות בטטרה הגבוהים שבסלובקיה, בהם מתחיל קו היער בגובה של 1250 מטרים, עדות לעוצמתו האימתנית והבלתי צפויה של הטבע. המינים הדומיננטיים ביערות הטטרה הגבוהים הם מיני האשוחית (Spruce) – עץ ירוק עד ממשפחת האורניים. יחד עם האשוחיות, ניתן למצוא ביער מיני מחטניים נוספים כמו הלגש (Larch) והאורן (Pine). בנוסף ניתן למצוא מיני שדר (Birch), מֵילָה (Ash) וערבה (Willow). ביער ניתן למצוא גם שיחים מעוצים או שיחים צמודי קרקע, חלקם ערבים לחך, כמו מיני אוכמניות, תותי בר ופטל, בעוד אחרים אפילו רעילים במידת מה, כמו הדפנה האלפינית והזלזלת האלפינית. 

בגבהים אלה, עמוק בתוך היער, נמצא ביתם של מיני בעלי חיים רבים. באור היום ניתן מידי פעם להבחין בכמה מינים של בעלי חיים החוצים אחו או כר דשא, מדלגים ורצים בין חלקת יער אחת לשנייה. בין המינים ניתן להזכיר מיני איילים ושועלים. משכימי קום יזכו אולי לראות גיריות, לוטרות באגמים ובנחלים, סמורים ואולי גם הרמינים – טורף קטן השייך למשפחת הסמוריים. מנגד, כמעט בכל שעות האור ניתן להבחין במיני סנאים, כמו הסנאי החום והסנאי האדום. בעלי חיים נוספים, כאלה שהסיכוי לראותם נמוך עד כמעט אפסי, למרות שהם בהחלט נמצאים ביערות הטטרה, הם חתול הבר, צובל, השונר (לינקס), זאבים, חזירי בר ואפילו דובים חומים. הדובים שבהרי הטטרה נוהגים לעשות את שנת החורף שלהם דווקא בצד הפולני, שם החורף ארוך יותר בגלל שהמפנה הוא צפוני.

האזור התת אלפיני (1600 עד 1850 מטרים):

בגובה של 1600 מטרים לערך, האדמה (Soil) הופכת לרדודה מאוד. אם חופרים, אזי מהר מאוד מגיעים לשכבת הסלע, כך שהמחטניים ההדורים והנשגבים אינם יכולים לטעת את שורשיהם עמוק באדמה. יתר על כן, זהו אזור בו הטמפרטורות נמוכות משמעותית מאזור היער, ולפיכך, מתפתחים להם מחטניים נמוכים, בעיקר אורנים גמדיים, בעלי שורשים קצרים. ניתן לראותם עוד 250 מטרים במעלה המדרון, אז, בגובה של 1850 מטרים, פני השטח (Ground), הופכים סלעיים, מצע שלא מאפשר כמובן לעצים לגדול עליו. מספר נוסף של מיני צומח משתלטים על חגורה זו, כלניות, לאונטופודיום, מיני גנציאן ומיני שמשונים – כולם מינים אלפיניים המותאמים לתנאים הקיצוניים, אם כי פריחתם היא קיצית כמובן.

האזור האלפיני (1850 עד 2300 מטרים):

החל מגובה של 1850 מטרים פני השטח סלעיים וחשופים במידה רבה. נראה כאילו דבר לא יכול לצמוח ולהתפתח במקום שכזה. ובכל זאת, החיים חזקים מכל. בסדקי הסלע פורצים ציציות עשב ובמקרים נדירים ניתן עדיין להבחין באורן גמדי, שכמו להטוטן, מצליח לשטות בחוקים ובכל זאת שורשיו חודרים דרך סדקי הסלע ובדרך לא דרך מגיעים לפיסת אדמה. ואם יש פיסת אדמה פנויה בגבהים האלה, פיסות הנקראות "אחו אלפיני", מקרה נדיר שלעצמו, הרי ישנם עוד כמה מיני פרחים שמצליחים לגדול שם, אבל פריווילגיה זו ניתנת רק לקשוחים שבצמחים, וגם זה רק בחודשים יולי –  אוגוסט. רצועה זו היא ממלכתם של הטחבים העמידים והחזקים. ניתן לראותם מכסים משטחי סלע ובולדרים לרוב.

עולם החי קיים גם ברצועה זו. על הסלעים ניתן להבחין במשפחות של מרמיטות, מכרסם חברתי השייך למשפחת הסנאיים, יושבים ומתחממים בשמש מצד אחד, דרוכים להגן על צאצאם מפני עופות דורסים מצד שני. ברצועה זו נמצאים מינים נוספים של מכרסמים אשר את ציוצם ניתן לשמוע היטב מבין הסלעים. אולם בעל החיים המפורסם והידוע ביותר שחי בגבהים אלה הוא ללא ספק עז ההרים, אנטילופה ייחודית להרי אירופה, יונק מרשים וגדול באופן יחסי, שהפך לסמל של הפארק הלאומי של הרי הטטרה בסלובקיה, ולסמלם של מדריכי ההרים בפולין. משקפות אמרנו?

האזור המושלג (מעל 2300 מטרים):

זוהי החגורה הגבוהה ביותר של הרי הטטרה הגבוהים, אזור הפסגות, שם ניתן למצוא שלג כמעט כל ימות השנה. הצד הפולני, בעל המפנה הצפוני, מושלג כל השנה, גם בקיץ, משום העובדה שהוא מקבל פחות שמש. גם בחגורה זו ניתן למצוא חיים, טחבים, חזזיות ובקיץ אפילו מין של גנציאן הנקרא בתרגום חופשי גנציאן קרחוני. בגבהים אלו שולטים ללא ספק העופות הדורסים, אולם בין הסלעים ניתן להבחין בקיץ גם בסמורים ובמכרסמים קטנים נוספים.

הרי סלובקיה, ובמידה רבה הרי הטטרה, הפכו לרכסי ההרים האהובים עליי. אל סלובקיה ואל הרי הטטרה הגעתי פעמים רבות, טיפסתי על פסגות רבות, כולל פסגות טכניות, הן מהצד הסלובקי והן מהצד הפולני. במסגרת הפרויקט שלקחתי על עצמי לטפס את הפסגות הגבוהות של כך אחת ממדינות אירופה, טיפסתי ביחד עם אשתי גם את פסגת גרלחובסקי בסלובקיה, פסגה טכנית הדורשת מיומנות וידע בטיפוס הרים, וגם את ריסי הפולני בחורף, מה שהוסיף לקושי ולסיכון, אותו חשתי היטב כאשר החלקתי על גבי המדרון התלול, נופל לאורך עשרות מטרים ומתפלל שגרזני הקרח שלי ושל שותפי הקשור אליי יבלמו אותנו כמה שיותר מהר. ובכל זאת, הרי הטטרה מספקים לי כל פעם חוויה חדשה, התרגשות חדשה ואין לי כל ספק, שחרף כל הביקורים שלי, אחזור לשם גם בשנה הבאה.